<h1>ספר החינוך מצוה קכ"ז</h1>
<h2>דף ג.</h2>
לשלם כל הנהנה מן ההקדש אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בית ואף בחרמי כהנים וכן בקדשים קלים, או אוכל קדש בשגגה, כלומר התרומה, כל מה שאכל או נהנה ממנו בתוספת חומש, ויביא קרבן על שגגתו איל בשני סלעים או יותר, והוא הנקרא אשם מעילות, והוא אחד מחמש אשמות ודאות הידועים, שנאמר [ויקרא ה'] נפש כי תמעול מעל וגומר, והביא את אשמו וגומר, ונאמר [שם] ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ואת חמישיתו יוסף עליו. משרשי המצוה לתת אימה ויראה על כל אדם מהתקרב בענייני ההקדש, וכבר כתבנו למעלה תועלת היראה וההגדלה בקודש אל בני אדם. מדיני המצוה מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה [קדושין נ"ה ע"א] שהמועל אחר המועל אם הראשון בשגגה האחרון פטור לפי שכבר נתחלל ההקדש אחר שהראשון נתחייב בתשלומין ובקרבן, ואם הראשון במזיד שאינו בתורת קרבן, האחרון בתורת מעילה. ואין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בבהמה וכלי שרת בלבד. והנוטל פרוטה מן ההקדש על מנת שהיא שלו לא מעל עד שיוציאנה בחפציו. נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל, שאין מועל אחר מועל אלא בבהמה וכלים כמו שאמרנו. ודיני המעילה בין בקודשי מזבח בין בקודשי בדק הבית. ושיעור מעילה בשוה פרוטה. דברים שהותרו באכילה מן הקרבנות, כגון בשר חטאת ואשם אחר זריקת דמן או שתי הלחם אחר זריקת דם שני הכבשים אין בהן מעילה, אפילו אכל הזר מאילו וכיוצא באילו הואיל והן מותרין למקצת בני אדם ליהנות בהן כל הנהנה מהן לא מעל, ואפילו נפסלו ונאסרו באכילה הואיל והיתה להם שעת היתר אין חייבין עליהן מעילה. נסתפק לו אם מעל או לא מעל פטור מתשלומין וקרבן. ותשלומי הקרן והבאת הקרבן מעכבין הכפרה ולא החומש, שנאמר [שם] באיל האשם ונסלח לו, איל ואשם מעכבין ואין החומש מעכב. ואחר שהוסיף המוסיף החומש אם נהנה בחומש אחר כך מוסיף חומש על חומש, דכתחילת הקודש הוא חשוב. והחומש הוא אחד מארבעה על הקרן עד שיהא הוא וחומשו חמשה. ויתר פרטיה מבוארין במעילה ובתמורה. ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקיבות. ועבר עליה ואכל או נהנה בעשיית מעשה מן ההקדש בשוה פרוטה במזיד לוקה ומשלם מה שחסר מן ההקדש הקרן לבד, כי המזיד אינו בתוספת חומש. ואזהרה של מעילה להלקותו מדכתיב [דברים י"ב] לא תוכל לאכול בשעריך, וכמו שנכתוב בעזרת השם בסדר ראה בסימן (תס) [תמ"ז]. מעל בשגגה משלם מה שנהנה ומוסיף חומש ומביא קרבן כמו שכתבנו.
